הדאגה של הורים לילדים הסובלים מליקויי למידה
הורים רבים פוחדים מאוד שיום בהיר אחד תגיע השיחה שממנה הם חוששים יותר מכל – המורה או המחנכת יזמנו אותם לבית הספר ויודיעו להם שהילד שלהם אינו מתמודד בצורה נורמאלית עם החומר הנלמד, לא מצליח ללמוד לקרוא, לכתוב או לספור. בסוף השיחה הזאת, סביר להניח שההורים יתבקשו להפנות את הילד שלהם לאבחון דידקטי או אבחון פסיכודידקטי.
חשוב לדעת – גם אם הילד אובחן בתור סובל מדיסלקציה, זה כלל לא מעיד על כך שחייו נגמרו. נכון, מיומנויות של קריאה, כתיבה, חשיבה מספרית וקליטת שפה זרה הינן חשובות מאוד. אך כל אדם הוא עולם ומלואו, האישיות מורכבת מהרבה יותר מרכיבים מלבד ארבעת היכולות האלה. יתכן מאוד שהילד שלכם יהפוך לשחקן נודע. למשל, טום קרוז שהינו כוכב בסדר גודל עולמי כבר יותר מעשרים שנה. הוא סבל מדיסלקציה כל ימי חייו, הרגיש את עצמו “מפגר” וכל חייו חיפש מפלט מהתחושה הזאת. הוא מצא אותה בקריירה של שחקן מצליח, וכיום אי אפשר לומר שהוא פחות טוב מאחרים.
דיסלקציה – הצד השני
חשוב ליזכור, גוף האדם והטבע בכלל זה משהו מאוד מאוזן. לכן אם בחלק כלשהו יש חסך, סימן שבמקום אחר יש פיצוי על חסך זה. לפיכך, ילדים צעירים שלא מצליחים ללמור לקרוא ולכתוב במהירות כמו שאר הילדים בגילם, סביר להניח שהם יכולים לעשות משהו שאחרים לא יכולים לעשות בכלל. כמובן שזה לא אומר שבכדי להיות שחקן מצליח – צריך להיות דיסלקטי. אך מצד שני, יש סיכוי גדול מאוד שטום קרוז, שבסך הכל אינו יפה במיוחד וגם נמוך מאוד – וגם סבל מליקויי למידה, במידה והוא היה לומד “כמו כולם”, יש סיכוי גדול שהוא פשוט לא היה מזדקק לפיצוי הזה, לא היה דורש מחייו יותר ולא היה מגיע לאן שהוא הגיע. ניתן למצוא סיפורים רבים כאלה. העולם הינו מקום מאוד מגוון, וכל אחד יכול למצוא לו ייעוד, גם אם הוא סובל מבעיית דיסלקציה או דיסגרפיה. בסופו של דבר, מדובר במיומנויות חשובות, אך לא היחידות בעולם. עם זאת, אנשים אלה נתקלים בבעיה של דחייה מצד החברה. כיום תופעה זו הולכת ונעלמת, אך ילדים עם בעיות דיסלקציה ודיסגרפיה עדיין נחשבים ל”פגומים”. הדבר הזה הינו ברור לעין עוד יותר, אם ניקח בחשבון את העובדה שהמילה “דיסלקט” עדיין נחשבת כמילת גנאי או אפילו קללה.
הנס כריסטיאן אנדרסון – מספר סיפורים נודע עם דיסלקציה
קיימת דוגמא נוספת, חזקה מאוד, לאדם שסבל מדיסלקציה חמורה אך עדיין ניסה להגשים את החלומות שלו. במידה רבה, ניתן לומר שהמקרה הזה אבסורדי אפילו יותר, משום שמדובר בסופר. הנס כריסטיאן אנדרסון הינו שם שמוכר לכל אדם, ואם לא השם עצמו – אז העבודות שלו. אנדרסון הינו מחבר של סיפורי ילדים רבים, בדרך כלל עצובים מאוד. ייתכן מאוד שסיפורים עצובים אלה נכתבו עקב העובדה שהוא מעולם לא התקבל בחברה, לא בימי בית הספר, וגם לא בשלבים מאוחרים יותר בחייו, כאשר כל הסופרים האחרים צחקו עליו, והעורכים לא הסכימו לערוך את כתביו. “אדם שלא מכבד כך את שפת אימו – אין לו זכות להיות סופר”, כך היו אומרים עמיתיו של אנדרסון. אנדרסון כתב בכתב בלתי קריא ועשה אינספור טעויות כתיב, אך הוא יצר עולם ומלואו שנגע בלבותיהם של מיליוני אנשים בכל העולם. ספק אם יש שפה בעולם המודרני שלא זכתה לתרגום משלה של אגדות אנדרסון.
בעיית הדיסלקציה שלו חזרה הרבה מאוד פעמים בסיפורים שלו, שכמעט תמיד עסקו במישהו שונה מאחרים, בודד ומנודה. הדוגמא הטובה ביותר לזה הינה הסיפור כמעט האוטוביוגרפי “הברווזון המכוער”. ברווז שהיה שונה מכולם, שבקע מהביצה אחרי כולם ונראה שונה מכל הציפורים בחווה, זה שאפילו אחיו ואימו דחו אותו. הברווזון שמצא את להקת הברבורים שלו והפך לציפור היפה מכולם. בעזרת סיפור זה, אנדרסון העביר מסר לעולם. מסר שלמערכת החינוך המודרנית כדאי מאוד להאזין לו – בכל ילד, גם אם הוא סובל מבעיות ליקויי למידה, יש ברבור. אך בסביבה אכזרית ומלאת דחייה הברבור הזה עלול להישאר כלוא לנצח בתוך ה”ברווזון המכוער”.
