אפשרויות הטיפול בהפרעת קשב וריכוז

סקירה של אפשרויות הטיפול בהפרעת קשב וריכוז לאחר אבחון מקצועי

הפרעות קשב וריכוז הינו כיום מונח מוכר וידוע. בסביבתנו הקרובה ישנם אנשים רבים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז בשילוש הפרעת היפראקטיביות או בלעדיה. לא תמיד נדע לזהות את אותם אנשים הסובלים מן ההפרעות הללו בעיקר משום שהם אובחנו וטופלו או עדיין מטופלים בשיטות שונות במטרה לצמצם לא רק את הסימפטומים השונים של ההפרעות אלא גם בכדי לאפשר להם תפקוד תקין והשתלבות חברתית.
חשיבות האבחון המוקדם התחדדה רק בעשורים האחרונים. המודעות גברה ואתה גם הפנייה של הורים על ילדיהם או מבוגרים לאבחון. בעבר נהגו לחשוב כי ילדים שאינם מסוגלים לשבת או שסובלים מחוסר יכולת להקשיב או לשמור על תשומת לב ממוקדת לטווח ארוך פשוט אינם משתפים פעולה עם המערכת או אינם “מחונכים”. מורים ואנשי חינוך אחרים נהגו לנסות שיטות שונות כמו חינוך נוקשה רווי עונשים וסנקציות כדי להצליח “להושיב” את הילד על הטוסיק בזמן השיעור או לגרום לו “להתקרר ולהירגע” בזמן המשחק בהפסקה. בקלות שייכו את חוסר היכולת של הילד להמתין בתור או לחכות בסבלנות לצלצול או להבין את כללי המשחק לכך שהוריו אינם מקפידים אתו על נימוס והתנהגות או שהוא שובב כל כך ובעל טמפרמנט רע ברמה שאינו מסוגל להיות חלק מהקבוצה.

כמובן שברוב המוחלט של אופי ההתנהגות של הילד אינה תלויה בו כלל וכל התפרצות או התנהגות אימפולסיבית בחברה או בכיתת הלימוד נובעת מכשל נוירולוגי ממנו הוא סובל שאינו מאפשר לו “לספור עד 10” או להמתין בסבלנות. הילד אינו מעוניין להיות דחוי חברתית או להיות מתוסכל מכיוון שלא הבין את הקודים החברתיים, סביר להניח שהוא אינו חש הנאה מכך שהמורה נוזפת בו באופן תדיר או בוחרת להוציא אותו מהכיתה בזמן השיעור רק על מנת שלא יפריע למהלכו.

התחושות שנבנות אצל הילד בשלב מסוים הן תחושות תסכול, חרדה, ייאוש וקושי גדול מאד. אבחון מאוחר של אותן תופעות ותסמינים יוביל לרוב לקשיים לימודיים חמורים מאד בהמשך וכמו כן לדחייה חברתית והיפלטות ממעגל חברתי יציב כלשהו והסתגרות. כפי שניתן לתאר אלו אינן תחושות רצויות או נעימות.

בהמשך חייו של הילד, כאשר הוא הופך למבוגר אוסף התחושות הללו אינו נעלם אל משנה צורה והופך למעין מוטציה. באפשרות החיובית יחסית היא שהמבוגר רוכש כלים שבעזרתם הוא מצליח לתמרן או להתעלות מעל ההפרעות ולעשות כמיטב יכולתו להשתלב בעבודה או לימודים גבוהים. האפשרות השנייה והשלילית היא שהמבוגר חווה תסכולים דומים מאד לתסכולים אותם חווה בילדותו שמביאים אותו לקושי בעת קבלה ללימודים גבוהים או להשתלבות בעבודה.

שלב א’ – אבחון

הורים רבים ומבוגרים רבים מתארים את הטיפול בכל הקשור להפרעות קשב וריכוז כיציאה למלחמה. מלחמה על כבודו של ילדם, על מקומו בחברה ועל האפשרות להעניק לו עתיד טוב יותר. השלב הראשון במלחמה הזו הוא האבחון. אבחון מדויק ומקצועי יביא לטיפול נכון ולשיור משמעותי בחייו של המטופל. אבחון בין אם הוא נעשה עבור מבוגר או עבור ילד חייב להיעשות על ידי איש מקצוע כמו פסיכולוג, פסיכיאטר או נוירולוג המתמחים בתחום. האבחון יכלול סקירה רפואית מעמיקה, רקע היסטורי של המטופל וכן מבדקים שונים נוירופסיכולוגיים באם ימצא כי המטופל אכן סובל מהפרעות קשב וריכוז יגיע שלב הטיפול.

אפשרויות הטיפול בהפרעות קשב וריכוז

טיפול בהפרעות קשב וריכוז מגיע בכמה ורסיות שונות. לכל אחת מהן תומכים ומתנגדים, אך בכל זאת ישנו קונצנזוס אחד והוא – מוכרחים לטפל. לא משנה מה תהיה החלטת הרופא המטפל וההורים לגבי דרך הטיפול העיקר לטפל ובהקדם האפשרי. מכיוון שבני האדם אינם זהים טיפול יכול להיות מוצלח מאד עבור אחד ולא מאד מוצלח עבור אחר. יש להתאים את הטיפול באופן אופטימלי ולא לחשוש מלנסות ולשנות במידה והתוצאות אינן משביעות רצון.

הטיפולים השונים והבולטים כיום בתחום טיפול הפרעות קשב וריכוז בשילוב או ללא של הפרעת היפראקטיביות:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי – שיטת טיפול הדוגלת בכך שדפוסי חשיבה והתנהגות מסוימים מחבלים ביכולת של האדם הסובל מהפרעת קשב וריכוז לשפר את ההתמודדות וההתנהגות שלו בסיטואציה מסוימת. הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי מתבסס על עבדוה אינטנסיבית בתחום הלמידה. במהלך הטיפול ינסה המטפל ללמד את הילד או המבוגר הסובלים מהפרעת קשב וריכוז לנהל אחרת את הלכי המחשבה והתגובה שלו. טיפול קוגניטיבי התנהגותי משולב פעמים רבות עם טיפול פסיכולוגי אישי, זוגי או משפחתי. השילוב של בניהם יחד מסייע גם לבני המשפחה להבין את הילד או המבוגר ולהצליח יחד לשנות את דפוסי ההתנהגות שלו ושל הסביבה הקרובה אליו כך שאלו יובילו להצלחת הטיפול.

טיפול תרופתי – התרופה המוכרת והשנויה ביותר במחלוקת לטיפול בבעיות קשב וריכוז היא הרטלין כמובן. אם נניח בצד את הסוגיות השונות והמחלוקות נוכל לומר כי הרטלין נחשבת לתרופה הנפוצה ביותר וגם היעילה ביותר. החומר הפעיל שבתרופה (מתילפנדיאט) גורם להתעוררות של המוח והשפעתו היא דבקה שגורמת לתחושת רגיעה ומנוחה הנמנעת בדרך כלל מהסובלים מהפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות. ישנם מספר זנים מקבילים לתרופת הריטלין כמו הקונצרטה או הסטרטרה והפוקולין (כרגע לא בשימוש בארץ). כל התרופות הללו מטרתן להשפיע על התהליכים הנוירולוגים המתרחשים במוחו של מי שסובל מההפרעות הללו ולאזן אותן. שילוב של תרופה כמו ריטלין עם טיפול אחר שאינו תרופתי נפוצה ומקובלת מאד בקרב הרופאים המטפלים.

טיפול בשיטת נוירופידבק – הנוירופידבק ביסודו מבוסס על ניתוח פעילות של גלי המוח בסיטואציות שונות. כאשר המטופל מחובר למחשב באמצעות אלקטרודות ניתן לאתר היכן נמצאים קשיי האיזון ולפעול נקודתית לטיפול בהם. שיטה זו אינה לחלוטין פרונטלית כמו בטיפול פסיכולוגי או קוגניטיבי התנהגותי המקשה על ישיבה וניהול שיחה באופן רציף, אלא פועלת בצורת משחק אינטראקטיבי ופעיל הטיפול נעשה תוך כדי שהמטופל “משחק”.

טיפולים אלטרנטיביים – מרכזים ומטפלים רבים הפועלים בתחום הפרעות הקשב והריכוז וההיפראקטיביות מציעים כיום שיטות טיפול שונות עם או בלי שילוב של תרופות או טיפול מוכר ורשמי אחר. לדוגמא טיפול בשיטת אלבאום המוכר והמבוסס על ההנחה כי תהליכים נוירולוגים מסוימים יכולים להשתנות כתוצאה מאיזון נכון בין כל מערכות הגוף, הגופנית, הפיזית, הרגשית והאנרגטית. דוגמא נוספת היא טיפול בבעלי חיים או באומנות למשל. כל הטיפולים הללו מאפשרים לילד לטפח סביבה רגישה ומקבלת.

לא קיימים כיום מחקרים המוכיחים את יעילותו המוחצת של אופן טיפול מסוים והשילובים השונים אינם נפסלים על ידי הרופאים המטפלים אלא מבורכים.