מה מאפייני בעיות קשב וריכוז אצל ילדים?
הפרעת הקשב והריכוז הינה לקות אורגנית הנובעת משינוי בתפקוד או מבנה המוח. ההפרעה הינה תורשתית מולדת, ושכיחותה עומדת על 5%-10% מקרב האוכלוסייה. הפרעת הקשב והריכוז עשויה להיות “טהורה”, כשתסמיני הליבה שלה הם קשיים בקשב ובריכוז (ADD), או מלווה בתסמיני היפראקטיביות ואימפולסיביות (ADHD). בעיות קשב וריכוז אצל ילדים עם ADD יבואו לידי ביטוי באי שימת לב לפרטים הקטנים וריבוי טעויות הנובעות חוסר תשומת לב, איבוד חוט המחשבה לעתים מזומנות, קושי בסדר וארגון, קושי בהכנת שיעורי הבית וסיום מטלות, שכחה ואיבוד חפצים בתדירות גבוהה, וכן והסחת הדעת מכל גירוי חיצוני. בעיות קשב וריכוז אצל ילדים בעלי היפראקטיביות ואימפולסיביות יתבטאו בחוסר מנוחה, חוסר יכולת לעסוק בפעילות הדורשת שקט, קושי לשבת לפרק זמן ממושך על הכסא מבלי לקום, כשהישיבה תהיה מלווה בהזזת הרגליים והידיים בעצבנות, חוסר יכולת לדחות סיפוקים, התפרצות באמצע השיחה, מענה על שאלות עוד בטרם סיימו לשאול אותן, התקשות לעמוד בתור והצקה לאחרים.
הפנייה לאבחון בעיות קשב וריכוז אצל ילדים
הפרעת הקשב נחשפת לרוב בשנים הראשונות של בית הספר היסודי או בגילאים מעט מוקדמים יותר, במידה והפרעת הקשב מלווה היפראקטיביות ואו אימפולסיביות. בנסיבות בהן הילד מתקשה בתפקוד יש לפנות לאבחון ההפרעה בהקדם האפשרי, מהסיבה שלהפרעה קיימות השלכות רבות בחייו של הילד הן בהיבט הלימודי, הן בהיבט הרגשי והן בהיבט החברתי. את הבדיקה מוסמך לערוך רופא המתמחה בפסיכיאטריה של ילדים ובני נוער, נוירולוג מומחה בנוירולוגית ילדים או רופא ילדים אשר רכש ניסיון והתמחות בתחום של הפרעת הקשב. גם פסיכולוג מומחה רשאי לאבחן את הילד, זאת בתנאי שהפנה לאחר מכן את הילד אל רופא מומחה לשם הבירור לצורך בטיפול התרופתי. קיימים מקרים בהם יסתייע הרופא באנשי מקצוע נוספים כמו מאבחנים דידקטיים, קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק או באבחונים ממוחשבים אובייקטיביים כמו מבחן TOVA, מבחן BRC או MOXO.
בעיות רגשיות, התנהגותיות וחברתיות האופייניות לילדים עם הפרעות קשב
בעיות התנהגותיות, חברתיות ורגשיות מהוות מרכיב בלתי נפרד מהפרעת הקשב, ואנשי המקצוע נוהגים לשים אליהן את הדעת בעת התהליך האבחוני. ילדים בעלי הפרעת קשב עם מרכיב היפראקטיביות ואימפולסיביות נוטים להסתכסך עם ילדים אחרים ומתקשים לרכוש מוסכמות וקודים חברתיים. הדבר מוביל לדחייה חברתית, כשהגורמים הנוספים לדחייה הם כישלונות לימודיים מצטברים ודימוי עצמי נמוך. מעגלי התקשורת השליליים נוטים לרוב להסלים, ולהוביל להרחבת קשת ההתנהגויות הבלתי רצויות והעצמת הדחייה החברתית. הדחייה החברתית יחד עם הכישלון המצטבר בהיבט הלימודי יוצרים דימוי עצמי שלילי, ומובילים להתפתחות של תסמינים כרוניים כמו הימנעות מיצירת קשרים חברתיים והימנעות מאתגרים חדשים. אחת הדרכים לשיפור הכישורים החברתיים היא הפנייה לסדנא להקניית מיומנויות חברתיות, כשהמיומנויות הללו כוללות רכישת כלים לויסות התגובות האימפולסיביות, כלים לשליטה עצמית, הקניית מיומנויות לאיתור דרכים נכונות לפתרון קונפליקטים וכדומה.
