אבחון דיסלקציה נעשה בדרך כלל בשלבים הראשונים שבהם הילד מתחיל ללמוד קרוא וכתוב ולפתח
מיומנויות אלה. אבחון דיסלקציה הוא חלק מתחום כללי הנקרא אבחון ליקויי למידה, הבאים לאבחן שורה שלמה של ליקויים אפשריים. דיסלקציה היא תופעה נרחבת בהיקפה ו20% מהבנים וכ 5% מהבנות יחוו אותה ברמות שונות. דיסלקציה מוגדרת בכמה וכמה רמות שונות שלהן סימפטומים שונים. למשל: דיסלקציה וויזואלית, דיסלקציה לקסיקלית, דיסלקציה פונולוגית ודיסלקציה משולבת. כל אחת מצורות אלו מתבטאת בקשיים שונים בקריאה וכתיבה כמו: זכירת מראה של מילה, בלבול בין אותיות, היפוך אותיות, קושי בהפיכת מילה כתובה למילה מובנת, קושי בהעתקה, קושי בזכירת מילים, קושי בדיבור, אוצר מילים דל וקושי באיות מילים. במילים אחרות, מדובר בקשיים בהבעה בכתב ובעל פה ובלימוד האלף-בית ומספרים.
הגדרת הדיסלקציה איננה אחידה והיא נתקלת בחוסר הסכמה בין החוקרים עקב חוסר יכולתם להבדיל בין קשיי קריאה לבין לקויות קריאה וכתיבה, בין שפה כתובה למדוברת ובין הדרגות השונות של הדיסלקציה. יחד עם זאת דיסלקציה מוגדרת כאיחור של שנתיים לפחות בין הגיל הכרונולוגי ורמת הנבדק בכל הקשור ללקויות למידה מולדות.
אותות ראשונים – כבר בגן הילדים
את אבחון הדיסלקציה ניתן לעשות כבר בגן החובה. במידה והילד אינו מצליח לקרוא כלל בגן שבו מלמדים מיומנויות קריאה ראשוניות, וזאת לאחר שהראייה והשמיעה של הילד נמצאו תקינים וכן נשללה אפשרות של פיגור שכלי.
באבחון דיסלקציה עושים הערכה של שלושה פרמטרים עיקריים: קליטה, עיבוד ופליטה. במידה ונמצאים קשיים באחד או יותר מפרמטרים אלו, המשקפים חוסר יעילות של תהליכי עיבוד במוח והם אינם קשורים למנת משכל, ללקויות התפתחותיות, לגיל או ללקויות חושיות הרי ניתן יהיה לומר, כי הילד סובל מדיסלקציה כבר בגיל הגן.
חשיבות אבחון הדיסלקציה
נכון להיום אין לנו ידיעה באשר למנגנון הפתולוגי הגורם לתופעת הדיסלקציה, ולכן חשיבות גילוי הדיסלקציה בשלב כמה שיותר מוקדם, עוזרת לדעת האם הדיסלקציה הקיימת אצל הילד הינה דיסלקציה נרכשת או דיסלקציה מולדת. דיסלקציה נרכשת מופיעה בדרך כלל אחרי אירוע של חבלה בראש, או דלקת אוזניים חזקה או אצל אדם שלמד לקרוא עוד לפני הפגיעה, בעוד שדיסלקציה מולדת (דיסלקציה התפתחותית) היא תורשתית ואין קשר בינה לבין פגיעה כזו או אחרת.
שלבים שונים באבחון דיסלקציה
שלושה שלבים עיקריים בביצוע אבחון דיסלקציה:
1. על ידי מילוי שאלונים וראיון אישי עם הילד ועם הוריו.
2. על ידי אבחונים מקצועיים כגון: אבחון דידקטי, אבחון יכולות קוגנטיביות, זיכרון, הקשבה, כישורי קריאה, הבנת הנקרא, חשיבה ועיבוד מידע. כמו כן יש בידי המאבחנים יכולת לערוך אבחון פסיכולוגי לבדיקת ההשפעות הרגשיות או הקוגנטיביות על תהליכי למידה ובדיקת התפקוד הרגשי וכן הערכה קלינית פסיכיאטרית במידת הצורך, וגם לעשות בדיקת קשב ממוחשבת.
3. לאחר שלבי האבחון השונים מתבצע שלב של הערכה וסיכום של כל הממצאים וניתנים המלצות לטיפול הן בבית ספר והן במסגרות נוספות כדי לעזור לילד. כמו כן, מסוכם האבחון בדו”ח מפורט.
הטיפול בדיסלקציה יכול לכלול הוראה מתקנת, הוראה בקבוצות קטנות, לעיתים נדרש סיוע של קלינאית תקשורת במידה והלקות קשורה בדיבור וכיוצא באלה. בכל מקרה כדאי להתייעץ עם פסיכולוג, ולוודא כי אין צורך בליווי פסיכולוגי צמוד לאורך תקופת הטיפול.
בכל הקשור לבית הספר ומשרד החינוך, ישנן מספר הקלות שהילד המאובחן כדיסלקטי מקבל: תוספת זמן במבחנים, מבחן בעל פה והתעלמות משגיאות כתיב בבחינה כתובה וכן ניתנת אפשרות להקראת שאלון הבחינה בעל פה. משרד החינוך גם מקצה משאבים מסוימים למתן עזרה לתלמידים דיסלקטים במסגרת בית הספר ותפקידה של היועצת החינוכית, בין היתר, הוא לאתר את הילדים הלוקים, או בעלי חשד ללקות מסוג זה, לשלוח אותם לאבחונים פרטניים וכן לארגן להם במסגרת בית הספר עזרה פעילה של ממש.
דרכים שונות לעזרת הילד הדיסלקטי
ילד דיסלקטי הנמצא בבית ספר חייב להקשיב להוראות מילוליות ולבצע אותן כמו כל ילד אחר, אך מאחר שהוא לוקה בזיכרון לטווח קצר, הדבר משאיר אותו בעמדת נחיתות אל מול יתר הילדים בכיתה. כמו כן המודעות הפונולוגית הנמוכה שלהם (קושי בדיבור, אוצר מילים דל וקושי באיות) עלולה לגרום לעיבוד לא מדויק של השפה הכתובה או המדוברת. אי לכך, על המורה בכיתה לשים לב לדברים אלה, ולנסות לשפר את מצבו של התלמיד הלוקה בדיסלקציה בכמה אופנים: הוא יאפשר לו זמן רב יותר לביצוע משימות בכיתה, יושיב אותו בשורה הראשונה בכיתה, המורה יחזור על ההוראות עבורו ואף יאפשר לחבר טוב של הילד לעזור לו בשעת הצורך.
במידה ולא קיימת מודעות למצבו של הילד ולא יתמודדו עם זאת בכיתה באופן גלוי ופתוח, יהיה הילד מושא ללעג על לקותו זו, דבר העלול לדרדר את מצבו החברתי לשפל חסר תקנה. בנוסף לכך גם קשיי זיכרון חזותי ומיומנויות כתיבה משפיעים על לימוד קרוא וכתוב בזמן שמשימות אלה בכיתות הנמוכות הן בעלות חשיבות גדולה ומהותית. אין סיבה להאמין, כי דיסלקציה ניתן יהיה לתקן מן היסוד, במיוחד לא כאשר הלקות נחשבת ללקות מולדת ותורשתית יותר מכל. מה שכן ניתן הוא לשפר את חיי הילד ע” התמודדותו עם המצב ולא ע”י בריחה מן המציאות.
מוסדות החינוך השונים במדינת ישראל מקצים משאבים מסוימים, כדי לגרום לאבחון הילד במוסדות איבחון מקצועיים המסוגלים לתת מפה די מדויקת, באשר לליקויי הלמידה של הילד וביניהם גם דיסלקציה. דיסלקציה היא אולי “מתנה תורשתית”, אבל ניתן למזער את התוצאות השליליות שלה ולשפר את חיי הילד הלוקה בכך באופן משמעותי.
אז למה חשוב לאבחן דיסלקציה כמה שיותר מוקדם?
הדבר חשוב מכיוון שגילוי מוקדם עשוי לעזור רבות לילד הלוקה בדיסלקציה להשתלב בין בני גילו ללא לחץ וגילויים העלולים להתפתח לבעיית קשב וריכוז או לבעיות קשב בלבד. דיסלקציה איננה בעייה של קשב וריכוז אלא שהיא מוגדרת באופן שונה לחלוטין. דיסלקציה היא בראש וראשונה לקות למידה מולדת המתאפיינת בתהליכים של ארגון, עיבוד וניתוח מידע הקשורים בכישורי שפה הנחוצים לקריאה ולכתיבה. גילוי מוקדם של דיסלקציה עשוי לשנות את חיי הילד ולאפשר לו להתחיל ולהמשיך את תקופת לימודיו בחדווה גדולה, ולא תוך פחד מתמיד בגלל מחשבות על חוסר התאמה, או נכות נפשית או רמת אינטליגנציה נמוכה.
אבחון מוקדם של דיסלקציה ידע להעניק כלים אופרטיביים הן למחנך ולבית הספר וגם להורים המעוניינים עבור ביתם או בנם את הטוב ביותר. כמו כן, יאפשר איבחון מוקדם של דיסלקציה להקל על הילד במסגרת הלימודים ושיעורי הבית שלו, וכן יקבל תוספת זמן בבחינות ובמקרים מסויימים יקבל פטור מלימודי שפה זרה שנייה.
דיסלקציה היא אמנם לקות מסויימת, אך קיימים דיסלקטים רבים שנהיו מאד מפורסמים בתחומם, למרות הדיסלקציה שלהם והם מהווים מודל לחיקוי בכל רחבי העולם. ניתן לראות אותה כמגבלה, אך יש כאלה, במיוחד בתחומי היצירה השונים שהפכו אותה ליתרון משמעותי. דיסלקציה איננה דבר חולף במידה ולא מאבחנים אותה בזמן. יש לעשות אבחון דיסלקטי ברגע שמתעורר חשש כי לילד ישנם סימפטומים המצביעים על כך.
