נהוג לחשוב על בני הנוער כעל קבוצת אנשים רעשנית מאד בעלת מניירות מוחצנות ואין סוף גחמות, רעיונות מופרכים ותירוצים מגובבים. התפיסה הזו הנעה באמצע בין הבניית דעה שלילית לדעה חיובית בעניינם מביאה לכך שמבוגרים למשל משתדלים ללכת בין הטיפות כשמדובר בתקשורת מול בני הנוער ואף לבלוע צפרדעים בדרך מתוך מחשבה כי מדובר במשובות נעורים שתחלופנה בהמשך וכי אין טעם לייחס חשיבות לתופעות כמו צביעת שיער בוורוד, פירסינג בפטמה או ישיבה על השולחן בזמן שיעור.
הראייה הזו של המתבגרים כקבוצה של אנשים בהבשלה הטועמים מהחיים בכפות גדולות ועסוקים רוב הזמן בהתנסות אינה רחוקה מהתפיסה הפסיכולוגית המקצועית הרווחת, אך עם זאת ישנן תופעות יוצאות מן הכלל ומתבגרים בעלי התנהגות ייחודית המתבקשים לתת עליהם את הדעת. מי שנתקל באותן תופעות בדרך כלל הוא הצוות המקצועי של בית הספר הכולל את המחנכים והמורים המקצועיים, את הצוות הניהולי, היועצים וכמובן הילדים בכיתה. כמו כן עדים לכל התופעות הללו בוודאי גם בני המשפחה ובעיקר הוריו של המתבגר.
הפרעות קשב וריכוז הם לא שפעת
כאשר אנחנו פונים לבדוק האם מתבגר או מתבגרת סובלים מהפרעות קשב וריכוז מוטב שנחזור מעט אחורה בזמן. הפרעות קשב וריכוז הינן הפרעות מולדות ולא מצב שהתפתח בחלוף השנים. אמנם הפרעות קשב וריכוז שאינן מטופלות נוטות לרוב להתפתח לכיוונים בהחלט בלתי רצויים אך הן אינן מופיעות יום אחד כשפעת מן המניין.
הפרעות קשב וריכוז הנן הפרעות בעלות תסמינים מוחצנים שניתן לזהות ולאתר בקלות יחסית ומכיוון שכך מוטב להביט אחורה אל גיל הילדות ואפילו חזרה אל גיל הינקות ולבדוק האם כבר אז היו חריגות התנהגותיות שהיה עלינו לשקול כאפשרות לתסמין של הפרעת קשב וריכוז או היפראקטיביות. הורים רבים יצליחו להיזכר בקלות מאד בילדם שלא הצליח מעולם לשבת על הכיסא עם הטוסיק מונח על המושב, לאכול ארוחה מלאה מבלי לטנף את כל הסביבה, לראות תכנית טלוויזיה מתחילתה ועד סופה או להרכיב פאזל. הורים יעידו על ילדם כמי שלקח לו שעה שלמה בבוקר להתלבש ולארגן את התיק, כמי שלא יכול היה להכין שיעורים מפני שכל משאית שחלפה בכביש הסמוך הזניקה אותו אל החלון ועוד.
הסימפטומים הללו הופיעו בוודאי עוד בילדותו של המתבגר, עוצמתם ותדירותם אינה ברורה והיא שאלה בפני עצמה. ובכן אם הסימפטומים אכן הופיעו מדוע לא הפנו את הילד לאבחון כבר אז בתקופת הילדות, לשאלה הזו מספר תשובות. אבחון של הפרעות קשב וריכוז הפך לפופולרי ולגיטימי רק בעשור האחרון מכיוון שכך הורים רבים נמנעו בשל חוסר מודעות או בשל חוסר לגיטימציה חברתית מפנייה לאבחון. סיבה נוספת היא בורותה של הסביבה המקצועית חינוכית. מחנכים וגננות נטו להעניק לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז כותרות מעט שונות כמו ילדים שובבים מאד, מופרעים או טיפשים. חוסר הידיעה והבורות לגבי ההפרעות הנוירולוגיות המביאות את הילדים לנהוג בצורה “מופרעת” או “רחפנית” הם שגרמו לאותן סטיגמות ובהמשך מנעו את האבחון הנחוץ כל כך.
ילד מופרע, מתבגר מופרע
הילד הקטן וחסר השקט או “הרחפן” הפך למתבגר הסובל מאותם תסמינים בדיוק. ההבדל שנוצר בינתיים הוא הפער העצום בין היכולת הקוגניטיבית של הילד לעומת ביצועיו הלימודיים, פער עצום בין הרצון של הילד להשתלב חברתית לבין המציאות שמראה באופן חד משמעי על כשלים חברתיים חמורים בגיל ההתבגרות לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז שלא אובחנו בילדות ועוד.
לימודים – פערים עצומים ביכולות הקריאה, הכתיבה, הבנת הנקרא או הנשמע, יכולת לעמוד במטלות כמו שיעורי בית או הכנה למבחן, איסוף חומר לעבודות, כתיבת עבודות, אפילו הכנת מערכת הלימודים ליום המחרת, כל אלו משימות בלתי אפשריות למתבגר בעל הפרעות קשב וריכוז. כל אלו בהחלט יוצרים בעיות קשות ובמהירות מסווגות את הילד כחסר יכולות לימודיות מספקות מה שמוביל אותו אל כיתות במסלול ללא בגרות או להיפלטות ממערכת החינוך בשלב מוקדם מאד, לעיתים כבר בגיל חינוך חובה, בכיתה י’.
חברים – המערכות החברתיות בכל העולם ובכל תרבות פועלים על פי חוקים וקודים בלתי כתובים. חוסר הבנה של חוקי המשחק החברתי מובילים לדחייה מצד הקבוצה. ילד שבגיל חמש או שש לא הצליח להמתין לתורו במשחק, נהג למשוך תשומת לב על ידי זריקת הכדור מחוץ למגרש או נגרר לקללות ומכות כתגובה לכך שלא יכל להמתין בסבלנות למהלך כלשהו במהלך שיחה או משחק יסבול גם בגיל ההתבגרות מקושי בסיסי להבין ולתרגם את החוקים החברתיים. ללא שיתוף פעולה והיטמעות חברתית לא יאוחר היום בו ימצא את עצמו המתבגר הסובל מהפרעות קשב וריכוז מחוץ לקבוצה תוך שהוא צריך למצוא קבוצה אחרת להתאים עצמו אליה. פעמים רבות תהיה זו קבוצת המתבגרים הדחויים, אלו שלא מצליחים להשתלב גם כן. לא פעם תהיה אותה קבוצה וקשייה הטריגר לשימוש בסמים או באלכוהול בצורה מוגברת ובשלבים מאוחרים יותר אף לעבריינות.
משפחה – מכיוון שהמתבגר חווה קשיים כה גדולים בבית הספר ובחברה סביר להניח שתגובותיו אל הדחייה והקושי הכללי ימצאו את דרכם החוצה גם בבית. כל מתבגר חווה שלב של מרדנות וחיכוכים עם הוריו אך כאשר מדובר במתבגר בעל הפרעת קשב וריכוז שאינה מאובחנת ומטופלת בעל סף תסכול גבוה כל כך החיכוכים והקושי יהיו בלתי נמנעים ועוצמם תהיה גדולה מאד. בנים נוטים לסבול מהפרעות קשב וריכוז פי ארבע מבנות ותגובותיהם יהיו שונות הן לגבי הקושי הלימודי והן לגבי הקושי החברתי. יש שייטו לכיוון של אימפולס ומוחצנות ויש שיסתגרו ויחוו דיכאון או חרדה. בשני המצבים חווים מתבגרים בעלי הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות ריקושטים פוגעניים מאד מסביבתם והמציאות היום יומית שלהם אינה פשוטה כלל.
מה עושים?
ההורים והמשפחה יבקשו בדרך כלל את הטוב ביותר לילדיהם. גם כאשר לא נעשה אבחון מסודר בגיל הילדות, חשיפה אל התסמינים של הפרעות קשב וריכוז בילדם המתבגר רצוי שתוביל אל אבחון מקצועי. גיל ההתבגרות הוא מורכב מאד אך לעולם לא מאוחר לטפל בבעיה.
יש לפני הכול לערב את אנשי המקצוע השונים כמו הצוות החינוכי ורופא המשפחה, תמיכתם חשובה ביותר להצלחת התהליך. אבחון מקיף ואיתור הפרעות הקשב והריכוז או ההיפראקטיביות תוביל לטיפול התנהגותי קוגניטיבי או טיפול תרופתי (או שילובם). מה שיביא להקלה וליציאה לדרך חדשה בהחלט עבור המתבגר ומשפחתו.
