תארו לעצמכם בדיקת דם שתוכל לספר לא רק על ערכי הסוכר בדם, הכולסטרול והברזל אלא גם על מאפיינים אישיותיים. במקום להעביר את ילדכם בטריית מבחנים לאיתור לקויות למידה, הפרעות קשב וריכוז, בעיות תקשורת, פשוט תיגשו לסניף קופת החולים עם הפניה לבדיקת דם פשוטה ותקבלו פרופיל אישיותי שלכם או של ילדכם. כך תוכלו לדעת האם לשלוח את הילד לגן אנתרופוסופי או לרכוש עבורו כינור. ובכן, בדיקת דם כזו עדיין לא קיימת וספק אם תהיה כזו שכן כדוריות הדם מתחדשות ואילו לכתיבת ספר החיים שלנו יש צורך בעמודים רבים שלא ימחקו. השימוש במשל בדיקת הדם נועד רק כדי להסביר שיטת אבחון אישיותית המבוססת על נתונים פיסיולוגים: שיטת האבחון הביומטרי. שיטת האבחון הביומטרי מסתכלת על הדרמטוגליפים בכפות ידינו ובכפות רגלינו. הדרמטוגליפים דומים לספר שרשם בתוכו את כל מה שנולדו עימו ואת כל מה שחקקו בנו ההתנסויות שלנו במהלך חיינו. כאשר מדובר באבחון של ילדים שיטת האבחון הביומטרי יודעת לקרוא את מה שרשם בהם מוחנו עד השבוע ה 24 להיריון. פירוש המילה דרמטוגליפים היא חריטות על העור. כיוון שלכל אדם טביעות ייחודיות אנו רגילים להשתמש בהן לשם זיהוי, אולם ייחודן של הטביעות הללו מאפשר גם ללמוד על הפרופיל האישיותי של בעליהן.
האבחון הביומטרי מתאים בכל גיל, אלא שקיימות שתי שיטות אבחון. השיטה הראשונה מתייחסת להשפעות הסביבה על האדם. כיוון שהיא יודעת לקרוא את השפעות הסביבה על המוח היא אינה מתאימה לילדים צעירים שהסביבה טרם חרצה בכפות ידיהם ובמוחם די חריצים ותלמים. שיטה זו מיועדת לאבחון מבוגרים ולכן לא נדון בה בכתבה זו. השיטה המיועדת לאבחון ילדים מפענחת את הפוטנציאלים המולדים של הילד והיא יכולה לספר על המטען הגנטי של האדם ועל הקורות אותו ברחם עד השבוע ה 24 להיריון. בכתבה זו נסקור את האבחון הביומטרי לילדים וננסה להבין מתי כדאי להיעזר בבדיקה.
סיפור מקרה
השימוש באבחון הביומטרי עלה לדיון בעקבות בעיה התפתחותית של תינוק בן שנה וחצי שאיחר מאוד בהתפתחותו המוטורית. דן (שם מלא שמור במערכת), החל לזחול רק לפני כחודשיים. הוא מתקשה להיעמד ומגיב בבכי לניסיונות להציע לו צעצוע במרחק מה כדי לעודד אותו להתקדם. הוא תלוי מאוד בהוריו ומוחה כאשר עליה להיפרד מהחיבוק ההורי. הוא מעדיף להיות על הידיים כל העת ומתקשה להתרחק מן ההורים ולשחק כשהוא לא במגע פיסי עימם. הרופאה המטפלת בו חוששת כי מדובר התנהגות שיכולה להעיד על בעיה התפתחותית ולכן המלצתה להתחיל בטיפול פיסיותרפי. הפיסיותרפיסטית המומחית שמטפלת בו טוענת כי מדובר בתינוק עם התפתחות מאוחרת שהוא איטי יותר בהתפתחות אך לא סובל מבעיות התפתחותיות ואם יינתן טיפול בשלב זה הוא יבלבל אותו ויגרום להתפתחותו המוטורית להתעכב עוד יותר. שני הוריו המבולבלים רוצים לעשות עבורו את הטוב היותר, אך מה עושים כאשר פתרונות המומחים מנוגדים? בשל הסתירה בעצות המומחים החליטו ההורים להיעזר באבחון ביומטרי כדי לקבל תשובה לשאלה האם לבחור בהתערבות טיפולית או להניח לדן להתפתח בקצב שלו. ריבה אלקלעי-מלר וערן מרסה מקימיו של מרכז “כף ידע”, מרכז לאבחון ביומטרי, הם מאבחנים ביומטרים שמתמחים גם באבחון כפות ידיהם של ילדים. למעשה האבחון הביומטרי מתאים בכל גיל. בדרך כלל הם ממליצים להגיע לאבחון בגיל שלוש כאשר הילד נמצא לפני כניסה למסגרות חינוכיות וכפות ידיו גדולות מספיק כדי לאסוף את הנתונים בקלות. כיוון שהשאלה ההתפתחותית עלתה אצל דן בגיל כה צעיר, הם המליצו להקדים ולהגיע לאבחון בתקופה שניתן לתת טיפול מתאים לבעיה במקרה הצורך.
כיצד נעשה האבחון הביומטרי?
איסוף הנתונים הביומטרים דומה בכל גיל: כפות הידיים וכפות הרגליים של המאובחן נמרחות בדיו ומוטבעות על נייר. לאחר מכן נמרחת כל אצבע מאצבעות כפות הידיים בדיו ומוטבעת על נייר לבן. העור בכפות הידיים והרגליים מפריש חומר שומני ולכן, בטביעות האצבעות והכפות הם נראים היטב על הנייר. היתרון הגדול באיסוף נתונים מסוג זה הוא שאם הילד חושש מאוד מהמאבחן, ההורה יכול לקבל הנחיות ולאסוף את הנתונים בעצמו. עבור ילדים ששמחים להימרח בדיו ישנו דיו צבעוני שעושה את התהליך לתהליך משחקי מהנה. כיוון שאצבעות ידיו של דן כה קטנות בגיל הזה, וכיוון טביעות אצבעותיו נאספו על ידיו סורק כך שניתן יהיה להגדילן על מסך מחשב. כיוון שהוא עודו חושש מזרים ההורים קיבלו הדרכה ואספו את הנתונים בהנחיית המאבחן.
מה מחפש המאבחן?
כדי לספר לכם כיצד מאבחן המאבחן הביומטרי את הפרופיל האישיותי של המאובחן יהיה עלי ללמוד במשך שנתיים רק את מדע הדרמטוגליפים. בקצרה אוכל לספר כי המאבחן מזהה את סוג הטביעה (מערבולת, קשת, לולאה) בכל אצבע וכן הוא מחפש תבניות שונות במרקם העור בכפות הידיים והרגליים. כל אזור ביד מייצג אונה מוחית וכל טביעת אצבע מספרת על איכויות אותה אונה. סך הנתונים מאפשר תמונה כוללת של כל הפוטנציאלים השכליים, הרגשיים, החברתיים והמוטוריים של הילד.
מסקנות האבחון
מסקנות האבחון של דן הראו כי מדובר בילד “מאחר לפרוח”. הקורטקס המוטורי שלו מוגדר “כחלש”. פירושו של ממצא כזה הוא שילד כזה יתפתח מעט מאוחר יותר, אך ישיג בכוחות עצמו את כל אבני הדרך ההתפתחויות. הוא כפי הנראה לא יבחר בספורט כתחביב אך בהחלט לא יזדקק לעזרה טיפולית כדי ללמוד ללכת. עוד הראה האבחון כי קיים אצלו קושי בהתארגנות ובתפיסה החזותית. קושי זה מתבטא בכך שהוא מתרגם מרחב תלת מימדי למרחב פעולה באופן איטי יותר ולכן הוא חושש להתנסות בתנועה. כיוון ילד כזה לא אומד מרחקים בצורה נכונה תנועותיו מדודות וזהירות והתפתחותו המוטורית איטית יותר. עוד הראו הממצאים כי ייתכן מאוד שבעתיד יסבול דן מלקויות למידה, מה שיכול להסביר תלותו בהורים. ילד שסובל מלקויות למידה לא פעם מתקשה להפנים את הסכימה ההורית ולכן הוא תלותי יותר וחרד כאשר הוא אינו רואה את הוריו.
היתרון באבחון הביומטרי הינו שהוא אינו מתמקד רק בקשיים או רק בכישורים. הוא נותן תמונה מלאה של אישיותו של הילד. כך ידעו המאבחנים לספר להורים כי מדובר בילד שחשוב לו מאוד להתנסות ויש בו סקרנות רבה ורצון ללמוד. את המוטיבציה הזו הוא יוכל לגייס לטובתו כאשר ייתקל בקשיים. התנסויות חושיות מסייעות לו לזכור ולהפנים מידע ולכן כדאי לעבוד איתו הרבה החומרים בעלי מרקמים שונים ובעלי איכויות שונות. תחת ההמלצה להתחיל בטיפול פיסיותרפי הם המליצו להעשיר את מגוון החוויות החושיות שלו בשעורי שחיה לתינוקות ועיסוי, אך לא להאיץ בו כדי לא לעורר אצלו תסכול וכדי לא לחשוף אותו לחוויה של כשלון”.
על האבחון הביומטרי
מה הקשר בין תבניות החרוצות בעור למוח?
ד”ר ארנולד הולצמן, חוקר ומייסד הכירולוגיה הפסיכו דיאגנוסטית וממייסדי העמותה הישראלית לכירולוגיה פסיכו דיאגנוסטית נאות להיפגש עימי ולהסביר לי את הבסיס המדעי של השיטה “ישנו מודל בתחום הרפואה הגנטית ששימש עד שנות השישים רופאים בחדרי לידה. כאשר אישה בהיריון חלתה בזמן ההיריון באדמת, בעת הלידה היה נוכח בחדר רופא ילדים עם התמחות בפענוח הדרמטוגליפים. מתוך בחינת כפות ידיו של הוולד הוא היה יכול להסיק אם נגרמה פגיעה מוחית כתוצאה ממחלתה של האם. כיום ההתמחות הזו כבר לא נלמדת באקדמיה משום שלטיפול ביולדת נכנסו מכשירי אולטרסאונד, אבל כפות הידיים עדיין יכולות ללמד אותנו הרבה על הפרופיל האישיותי של אנשים. במהלך הטרימסטר השני לחייו של העובר ברחם מתחילה להתפתח קליפת המוח, אחד האיברים הבודדים המתפתח סימולטאנית עם קליפת המוח או בשמה הרפואי, הקורטקס, הינו עור כפות הידיים. התהליך הזה מתרחש בשבועות 14 – 22 להיריון. בתקופה זו נצרבים בעור כפות הידיים לא רק היכולות הגנטיות המולדות אלא גם שינויי תצורה הנובעים מפגיעות בתוך הרחם כמו זיהום נגיפי למשל. שינויי התצורה הללו יכולים להצביע על קשת של בעיות כמו לקויות למידה ואפילו מקרים מסוימים של פיגור שכלי. מחקר מפורסם מצא שאצל זוגות תאומים זהים שאחד מהתיאומים פיתח הפרעת סכיזופרניה, נמצאו גם טביעות שונות בכפות הידיים”.
אילו לקויות ניתן לאבחן באבחון הביומטרי אצל ילד בן שנה או שנתיים?
טובה ליפשיץ, פסיכולוגית קלינית ושיקומית טוענת כי האבחון הביומטרי יכול לסייע באבחון מגוון של בעיות כבר מינקות. היתרון הגדול של אבחון מסוג זה הוא שהילד לא צריך לייצג את עצמו באבחון כפי שקורה בגישות אבחון אחרות. “אין צורך לצפות בו לאורך זמן ארוך כדי ללמוד על התנהגותו. איסוף הנתונים אינו תלוי בקשר שיצליח המאבחן לצור עימו או במצבו הבריאותי בעת האבחון. ההורים יכולים לשלוח את הנתונים למאבחן מבלי להציב את הילד בסיטואציות הגורמות לו לפחד ואי נוחות. כיוון שהנתונים הביומטרים אינם משתנים כתוצאה ממצב, איסוף הנתונים מהימן מאוד”.
“מה שאשפר לראות בסוג אבחון כזה את הסיבות לעיכובים התפתחותיים שונים, למשל כאשר תינוק בגיל חמישה חודשים לא מגיב, לא תמיד נוכל לדעת האם הדבר נובע מן העובדה שהוא סובל מלקויות בתקשורת מקשיי שמיעה או מפיגור שכלי. ישנו גם טווח רחב של בעיות מוטוריות שעלולות לעורר שאלות בהתפתחותו של התינוק כמו תינוק שבגיל חצי שנה לא מצליח להרים את ראשו משכיבה על הבטן, לא מושיט יד לצעצוע, לא משמיע קולות. לקראת גיל שנתיים הוא אינו הוגה הברות ונרה כאילו הוא לא מבין מה שאומרים לו. במצבים כאלה אפשר לפנות לאבחון כבר בשלב מוקדם ולברר את מהות הקושי ולא לחכות עד לאבחון פסיכולוגי בגיל מאוחר יותר בו לעיתים כבר גם מורכב יותר לתת טיפול מתאים לבעיה”.
“לא כל ליקוי נוכל לראות בכפות הידיים והרגליים של התינוק”, מסביר ערן מרסה, “אם הליקוי נובע מטראומה שהתרחשה בעת הלידה או לאחריה, לא נוכל לדעת זאת. הגיע אלינו ילד לאבחון שסבל מחרשות. הוא דיבר די בסמוך להרכבת מכשיר השמיעה. לא ראינו את הפגיעה שגרמה לחירשות משום שזו אירעה בעת הלידה, אבל יכולנו לראות כי החלקים השמיעתיים שלו במוח מאוד מפותחים, מה שהסביר את יכולתו המהירה להתחיל לדבר סמוך לקבלת המכשיר”.
מה קורה לאחר האבחון?
הפרופיל האישיותי שניתן להורה על ילדו הוא מפורט וארוך. אפשר למצוא בו ממצאים שיהיו רלוונטיים רק בבגרותו של הילד. ד”ר הולצמן משווה זאת לשתיית ליטר של תרכיז מיץ ממותק ללא מהילה במים. חלק מהממצאים עלולים להלחיץ מאוד הורים. נשאלת השאלה מה עושים את תוצאות האבחון. “ראשית האבחון מוקלט והורים יכולים לשוב ולהאזין לו כאשר מתגלעות בעיות. כאשר ישנה בעיה מיידית שדורשת טיפול אנו משתדלים לקשר בין ההורים לגורמים טיפוליים להמשך טיפול. לעיתים, כאשר מדובר בבעיות מינוריות, ההמלצות יהיו כלליות ומותאמות לגיל ולבעיות שהתגלו כפי שהמלצנו לדן” מסבירה אלקלעי מלר שהייתה בעברה גם מנהלת בית ספר ומכירה לעומק פתרונות פדגוגיים לבעיות שונות.
אתיקה של אבחון
לאחר שהשתכנעתי כי לאבחון הביומטרי יתרונות רבים, הטרידה אותי שאלת האתיקה של האבחון. אם הורה יכול בגיל כה צעיר ללמוד על הכישורים ועל הבעיות של ילדו, הרי ייתכן מצב בו בגיל שנה הוא ישמע באבחון כי ילדו מוכשר בנגינה ויחליט עבורו שחוגי נגינה הם התחביב המועדף עליו. אולי הילד ירצה דווקא לבדוק חוג אומנות או משחק ולבחור בעצמו עבור עצמו את מה שמתאים לו. טובה ליפשיץ מציעה “בעיני כאשר אנחנו לומדים על הכישורים והאתגרים של ילדינו, אנחנו לא סוגרים לו אופציות אלא פותחים אותן עבורו. כאשר הורה מבין שילדו זקוק להתנסויות חושיות על מנת ללמוד הוא יקפיד פחות על ניקיון וייתן לילד להתפלש באוכל כאוות נפשו. כאשר הורה יודע שילדו מתקשה ללמוד ברצפים הוא יוכל להבין את הקושי שלו בחוגים כמו ג’ודו או באלט ולא ידרבן אותו להמשיך בהם כאשר הילד מגלה חוסר רצון להתמיד בפעילויות הללו. אין בכך לאמר שמעתה ההורה יגביל את ההתנסויות של הילד, להפך הוא קיבל כלים להרחיב את טווח ההתנסויות של הילד לדברים שהוא אולי לא שקל לפני האבחון. החיים לאחר האבחון צריכים להתנהל כרגיל, אבל כשמתעורר קושי אפשר להבין אותו ולגייס את הכישורים של הילד להתגבר עליו”. ד”ר הולצמן מספר “כאשר פיתחתי את השיטה, בתחילת דרכי עבדתי עם ילדים שסבלו מפיגור שכלי. באחד הגנים בהם עבדתי כל הילדים אפשרו לי להביט בכפות ידיהם מלבד ילדה אחת. הילדה הזו הפנתה אלי תמיד את גבה וסירבה לדבר איתי. שמתי לב כי היא אוחזת תמיד בשק בו מפתחות רבים וחלודים. שאלתי אותה מה יש לה בשק והגננת ענתה במקומה שיש לה הרבה מפתחות שלא פותחים אף דלת. בפעם היחידה ההיא הילדה הסתכלה אלי ואמרה, זה לא נכון! המפתחות הללו פותחים דלתות הם רק לא מצאו את הדלת שאותה הם צריכים לפתוח. הילדה ההיא ניסחה עבורי את מהות השיטה: ‘פוטנציאל מהווה צורך’. אדם הוא כמו מפתח, אם לא ימצא את המנעול שאותו הוא יסובב הוא יחיה את חייו בתחושה של החמצה ותסכול. כאשר לעומת זאת הוא יזכה להגשים את כישוריו הוא יחווה שביעות רצון ותחושת הגשמה עצמית. כאשר אנחנו מכירים את הילד שלנו אנחנו יכולים להעניק לו אפשרויות שמתאימות לצורך שלו, אנו יכולים להוסיף לסל ההתנסויות שלו עוד התנסויות שיכולות להיטיב עימו”.
אבחון משפחתי
ד”ר הולצמן וטובה ליפשיץ מסכימים כי אחד היתרונות של האבחון הביומטרי היא באבחון המערכתי. כיוון שהילד גדל אצל זוג הורים מסוים, וכיוון שישנה שיטת אבחון המתאימה למבוגרים ומסבירה את הקורות אותם בילדותם, ניתן ללמוד גם על הדינאמיקה המשפחתית של ההורים והילד ולעיתים דווקא האבחון של ההורים יהווה ציר אבחון בבעיה שמתגלה אצל הילד.
ערן מרסה וריבה אלקלעי-מלר יודעים למשל לספר על פעוט לקראת גיל שנתיים עם עיכוב התפתחותי מוטורי. הפעוט שדיבר והפגין כישורים חברתיים טובים לא הסכים להתחיל לצעוד. באבחון לא נמצאו אצלו קשיים מוטורים ולא בעיות שיכולות להסביר את העיכוב המוטורי. מה שעלה באבחון היה שמדובר בתינוק עם רגישות גבוהה מאוד לסביבה. מתוך בחינת כפות ידיהם של ההורים נמצא כי מדובר בזוג הורים חרדים מאוד. הם הופנו להתייעצות פסיכולוגית שלימדה אותם על תרומתם לעיכוב בהליכה של ילדם. הפסיכולוג שראה את שלושת האבחונים ידע להסביר להם שרגישותו של ילדם לחרדה שלהם מונעת ממנו להתנסות בדברים עליהם קיבל חיווי הורי שהם מסוכנים. לאחר סדרת פגישות בה הם למדו לנהל את החרדה שלהם, הפעוט החל לצעוד.
