טיפול בדאגנות וחרדה / ליסה גרוסמן
אחד הנושאים השכיחים שמטרידים הורים שמגיעים אליי להדרכה הוא דאגנות יתר אצל ילדם. מהי דאגה? דאגה היא רגש בעל תפקיד חשוב ומשמעותי. דאגה פועלת כסוג של מנגנון אזעקה, ורוב הזמן היא משרתת אותנו ומסייעת לנו לוודא שאנו פועלים נכון (אם אנחנו מריחים עשן, הדאגה מניעה אותנו ללכת לבדוק אם יש שריפה). יש מקרים שבהם מתקיימת הפעלת-יתר של הדאגה, ובמצב זה היא מפריעה לנו, ופוגעת ברווחתנו הנפשית, בריכוז ובמערכת החיסונית. דאגה כזו היא בעצם חרדה. באורח החיים המודרני, שהולך ונהיה מלחיץ ותובעני עבור כולנו, חרדה הופכת יותר ויותר שכיחה בקרב ילדים. חרדה של ילדים ממוקדת במגוון מצבים: חושך, פרידה, מעליות, דיבור בפני חברים או השתתפות בפעילות חברתית או כישלון. יש גם מצבים של חרדה כללית, במסגרתה כמעט כל דבר מעורר בילד מידה של דאגה.
עבור הילד החרד, חלק משמעותי בהתמודדות עם החרדה קשור באופן ההתמודדות של ההורים עם החרדה (של הילד). לכן חשוב קודם כל שההורים יבינו שחרדה אצל ילדים נובעת מאי וודאות ופחד מאובדן שליטה. כאשר ילדים (ובהרבה מקרים- גם מבוגרים) ניצבים בפני מצבים שלא ברור מה תהיה תוצאתם (כמו למשל, לפני ביקור אצל רופא השיניים, או לפני מבחן), לרבים יש נטייה לנבא את האפשרות הגרועה ביותר. אם ההורים לא מביאים זאת בחשבון, הם עלולים לפתח דאגה מהמצב הזה בעצמם, ולחזק בכך את חרדתו של הילד, או לפרש את התנהגותו כהתנגדות ומרדנות, ובכך להוסיף לחרדה המציפה אותו גם תחושה קשה שלא מבינים אותו ואת מצוקותיו.
גם ניסיונות של הורים להרגיע את חרדותיו של הילד על ידי שאילת שאלות רבות וכרכור סביבו, עלולים להגביר את תגובות החרדה באורח סמוי, מאחר ויתר-תשומת לב של ההורים עלולה לשמש חיזוק להתנהגות החרדתית.
כיצד בכל זאת יכולים הורים לסייע להרגיע את ילדם הדאוג והחרד?
חשוב לציין קודם כל שבעוד תגובת ההורים חשובה, הדרכת הורים אינה תחליף לטיפול פסיכולוגי עבור ילדים הסובלים מחרדות קשות הפוגעות באופן נרחב בתפקוד שלהם (טיפול כזה מלווה תמיד גם בהדרכת הורים).
הדרכים הטובות ביותר הן אמפתיה, נירמול של החוויה ושיח עליה. אמפתיה תושג במקרה כזה דרך שיקוף הפחד עבור הילד, באמצעות אמירות המדגימות עבורו שההורה רואה שהוא פוחד, ומזמין אותו לבטא מולו את הרגש הזה (“אני מבין שאתה מודאג שרופא השיניים יכאיב לך”), וזאת במקום הנטייה להגיד “אין לך ממה לפחד” או “אל תחשוב על זה”. חשוב להבהיר לילד שהחוויה הזו היא טבעית ונורמלית. ולבסוף, אפשר לשוחח עם הילד וללמד אותו כיצד מחשבות מסוימות מובילות לתגובת פחד בעוצמה גבוהה, לדבר על דברים שמעוררים פחד, על מה קורה לגוף בזמן שפוחדים וכד’. הבנה טובה יותר של התהליך המוביל לחוויה הקשה של חרדה מסייעת בהפחתת המצוקה והופכת אותה ממשהו מאיים ומעורפל לתהליך ברור ומובן. דרך נוספת היא ללמד את הילד טכניקות של הרפיה ודמיון מודרך על מנת להירגע במצבי דאגה ולחץ.
לחרדה של ילדים פנים רבות. בהדרכת הורים אני ממליצה לעתים קרובות על ספרו של ד”ר דניאל אמן “המאמן הראשי/ כיצד ללמד ילדים לחשוב חיובי ולהרגיש טוב”, שם מוצעים מגוון כלים לניהול של מחשבות, תגובות ורגשות שנוטים לחבל בהתנהלותם של ילדים ולהוביל לתגובות מצוקה ומתח. מול מחשבות אוטומטיות כאלה (למשל “מה שהיה הוא שיהיה, אני תמיד מפשל במבחן”) מוצעות טכניקות לדיבור עצמי חיובי ומחזק ודרכים להתנגד למחשבות המחבלות (“אני חזק”, “אני בטוח”, “כשאגיע הביתה יהיה לי כיף”, “האיש הרע בסרט הוא רק שחקן”, “אבא ואמא ישמרו עליי”).
בשורה התחתונה, הורים המגיעים להדרכה בשיטה אימונית, רוכשים כלים על מנת ללמד ולאמן את ילדם בהתמודדות יעילה עם החרדה והדאגנות, תהליך שבסופו הילד לומד להפעיל כלים אלה בעצמו, ובכך לחזק את תחושת המסוגלות שלו להתמודד עם דאגות היומיום, בהווה ובעתיד.
